Lebanese websites report that Antoine Lahad, the former commander of the South Lebanon Army, died a few days ago in Paris at the age of 88, following deterioration in his health.
Lahad commanded the SLA from 1984 until the withdrawal of Israeli forces from southern Lebanon in May 2000.
He replaced Maj. Sa’ad Haddad, who founded the SLA with Israeli support and aid after Israel’s invasion of Lebanon in 1982 in the first Lebanon war. The SLA’s job was to protect villages inside the south Lebanon security zone.
Lahad graduated from the Lebanese Army Military Academy in 1952 and served in the Lebanese army. He was close to President Camille Chamoun. In 1989 he was badly injured in an assassination attempt carried by Souha Bechara, a young woman in the Lebanese Communist Party, which supported the Palestinian struggle and opposed Israel’s presence in southern Lebanon.
Lahad recovered from his injuries but did not regain full functioning, even though he remained the nominal commander of the SLA. In practice he was replaced by Col. Akl Hachem, who was assassinated by Hezbollah in January 2000, an incident that marked the beginning of the SLA’s dissolution.
Lahad left Lebanon with thousands of others after Israel withdrew. He lived in Tel Aviv for a while and occasionally expressed his feelings of being betrayed by Israel’s conduct and its withdrawal from Lebanon, which left SLA fighters and their families exposed to persecution by Hezbollah.
Lahad opened a restaurant in Tel Aviv, but left shortly thereafter for Paris. Since 2001 he had a life sentence for treason hanging over his head. He is described on Lebanese websites as a traitor and an Israeli agent.
The Lebanese daily Al-Nahar reported that Lahad will be buried in Paris within a few days, but family members have said they want his remains repatriated and buried in his home village of Kafr Qattara, in the Chouf mountains in southeastern Lebanon.
Over the last few years, many Lebanese citizens who fled to Israel have died, and with the help of the International Committee of the Red Cross their bodies were repatriated to Lebanon.
דיווח שפורסם בסוף השבוע בעיתון לבנוני בצרפתית על מותו של מפקד צבא דרום לבנון הגנרל אנטואן לאחד (88) בפריז חולל סערה בלבנון. הלבנונים זעמו על הכוונה לקיים הלוויה או טקס אשכבה בכפר שבו נולד ואלפים הצטרפו למחאה ברשתות החברתיות. הם קראו לקיים הפגנה ביום שני הקרוב אחר הצהריים בכביש המוביל לנמל התעופה הבינלאומי בביירות בקריאה למנוע את קבורתו בלבנון.
לאחד שימש כמפקד צבא דרום לבנון משנת 1984 ועד פירוקו במהלך יציאת צה”ל מלבנון במאי 2000. העיתון “לאוריינט דה ז’ור” הסתמך על קרובי משפחה שאמרו כי לאחד לקה בלבו. לפי אותו מקור, הלוויה תתקיים ב-18 בספטמבר בפריז וטקס יתקיים גם ב-20 בספטמבר בכפר הולדתו קטרה בדרום לבנון. אותו מקור סיפר שהצער הגדול ביותר עבור לאחד היה שלא יכול היה לשוב לכפרו בדרום לבנון.
לאחד נולד בכפר קטרה בהרי השוף בלבנון. הוא בן למשפחת חקלאים וסוחרים נוצרית אמידה. בגיל צעיר התגייס לצבא לבנון והחל לפתח קריירה צבאית. לאחד נחשב לאחד ממקורביו של הנשיא הלבנוני כמיל שמעון, קרבה אשר סייעה לו להתקדם בסולם הדרגות. עם פרוץ מלחמת לבנון ב-1982 שימש כמפקד אזור ג’וניה.
ב-1983 החלה מערכת הביטחון בחיפוש אחר מחליף לסעד חדאד, מפקד צד”ל באותה העת, שסבל ממחלה קשה. לאחר משא ומתן קיבל עליו לאחד את התפקיד (1984) ועבר עם משפחתו מביירות לדרום לבנון. במהלך כהונתו כמפקד צד”ל פעל להפיכתו ממיליציה מאורגנת בעלת זהות נוצרית לארגון צבאי מקצועי המחוייב לתושבי דרום לבנון כולם.
לאחד נשפט בלבנון (שלא בפניו) לשלושה גזרי דין מוות בעוון בגידה במולדת. בנובמבר 1988 נפצע קשה כשנורה מטווח קצר על ידי צעירה לבנונית שניסתה להתנקש בחייו, ככל הנראה בשליחות ארגון קומוניסטי לבנוני.
עם יציאת צה”ל מלבנון בשנת 2000 ביקש להצטרף לרעייתו וילדיו המתגוררים בפריז, אך בקשתו נדחתה על ידי שלטונות צרפת. הוא עבר להתגורר בישראל. בראיונות שהעניק לאחר מכן מתח ביקורת קשה על התנהלותה של ממשלת ישראל, ובעיקר על ראש הממשלה דאז אהוד ברק, במהלך הנסיגה מלבנון.
לאחד הזהיר מפני יציאה חד-צדדית, וגילה על נסיגת צה”ל בשעה שהיה בפריז. בראיון שהעניק ל-ynet לפני תשע שנים סיפר: “לא התנגדתי לנסיגה, להיפך. אפילו הייתי באותה עת בשליחות בצרפת כדי לבדוק מה הסיכוי שייכנס כוח צרפתי במקום צד”ל בשעה שישראל נסוגה במהירות, אבל התנגדתי נחרצות ליציאה בלי הסכם ותראה מה קרה. כשאנחנו היינו שם לחיזבאללה היו טילים? היו להם מקסימום מקלעים. אנשיי החזיקו 46 מוצבים וצה”ל עוד 11 וכל התמונה היתה שונה לגמרי”.
עוד סיפר בשעתו: “ברק התחייב מבעוד מועד לסגת תוך שנה באופן חד צדדי, ניצח בבחירות וביצע זאת ותראה מה קרה. למען האמת אני בכלל לא הופעתי ממה שקרה. ידעתי שחיזבאללה יהפוך למכשול בעקבות הדרך בה נסוגה ישראל”.
“הקהילה כולה מתאבלת על גנרל לאחד”
ב-2003 הוא פתח מסעדה בסגנון לבנוני בטיילת בתל-אביב. במשך שנים נדד על קו תל אביב-פריז ולפני חמש שנים קבע את מקום מושבו בפריז. כאמור, הדיווח בלבנון על אודות מות לאחד כבר הספיק לעורר תרעומת ברשתות החברתיות בלבנון. בין השאר הושק דף פייסבוק שאליו הצטרפו עד כה יותר מ-6,000 בני אדם שקורא לא לאפשר את קבורתו בשטח לבנון על רקע שיתוף הפעולה שלו עם ישראל. “כיוון שלבנון היא אדמת ההתנגדות והשהידים וכיוון שהמשת”פ אנטואן לאחד ודומיו היו הפצע המדמם של המשפחות שלנו על אדמת המולדת. לא נשכח את עשרות מעשי הטבח, הפשעים והמחסומים שהיו כדי להגן על ישות הכיבוש”. עוד נכתב: “אנחנו לא נאפשר את חזרתו של מי שצבאו גורש עם אדוניו מדרום לבנון אפילו כגופה. האזרחות בטלה עבור מי שבגד במולדת וביצע מעשי טבח נגד עמו. אנטואן לאחד למזבלה של ההיסטוריה”.
סוהא בשארה, הלבנונית שבשנות השמונים ניסתה להתנקש בלאחד בשליחות המודיעין הסורי ואף ישבה בכלא הגיבה בסיפוק לדיווחים על מותו: “מותו של המשת”פ אנטואן לאחד עבורי הוא מותו של המפעל הציוני בלבנון אחרי שהונצח מאז 1948 בפלסטין”. לדבריה, “לאחד מת כאשר חזרו בני המולדת, בני הדרום הלבנוני לאבן, לאדמה ולעץ. הוא מת ב-24 במאי 2000 עם עליית תושבי אל-חיאם(בדרום בלבנון), שבירת כל הסורגים, סורגי הכלא וברגע גירוש הכיבוש”.
בישראל חיות כיום כ-700 משפחות של יוצאי צד”ל ויותר ממחציתן עדיין נאבקות להכרה של הממסד הישראלי. מרלן אבו רעד העומדת בראש פורום יוצאי דרום לבנון בישראל ומתגוררת במעלות אמרה: “הקהילה כולה מתאבלת על גנרל לאחד ובימים הקרובים נקיים גם תפילה לזכרו. הוא היה הגנרל של כולנו, הראש של הגוף שממנו מורכבת הקהילה. הוא עצמו עבר תקופות לא פשוטות אחרי הנסיגה מלבנון. ייתכן שהיה יכול לעזור יותר לשאר אנשי הקהילה אבל בסופו של דבר הוא היה רק בן אדם אחד”, אמרה.
האלוף (במיל’) יוס פלד, יו”ר קצא”א ולשעבר אלוף פיקוד צפון, ספד ללאחד: “גנרל לאחד היה פטריוט לבנוני. על תרומתו רבת השנים לבטחון אזרחי דרום לבנון ותושבי גבול הצפון הישראלי חבה לו מדינת ישראל חוב מוסרי גדול. במסגרת תפקידי הכרתי את גנרל לאחד ברמה האישית. הוא היה מנהיג, מפקד ואדם. על רקע הזעזועים במזרח התיכון חשוב שנזכור את אלו משכנינו שחתרו ליציבות, להבטחת הבטחון ולזיהוי אינטרסים משותפים. יהיה זכרו ברוך”.