קצין המשטרה שהפנה עורף לרבו הנערץ מצא עצמו עומד מול כוחות רבי עוצמה שביקשו להשחיר את דמותו, וחש שאינו זוכה לתמיכה הראויה. גם לאחר שהמועקה הכריעה אותו, חשבון הנפש מבושש לבוא
1. באפריל 2012 הזעיק הרב יאשיהו פינטו את תנ”צ אפרים ברכה לפגישה במושב האחורי של מכונית האאודי של הרב בנמל התעופה בן גוריון. אז שררה ביניהם מערכת יחסים הדוקה, הדוקה מדי. חודש לפני הפגישה ההיא עצרה המשטרה דמויות מפתח בצמרת עיריית אשדוד בחשד לקבלת שוחד מקבלנים. חוקרי הפרשה נדהמו לגלות שביום המעצרים נמלטו שני אנשי עסקים חשודים לחו”ל וראיות הושמדו. על התעלומה הזו בדיוק ביקש פינטו לשוחח עם ברכה. “חוקר מסוים הדליף לחשודים את דבר המעצרים”, גילה פינטו את אוזנו של החוקר ונקב בשמו של השטינקר. ברכה מיהר לעדכן את צמרת המשטרה ומח”ש בפרטי המידע הנפיצים וחקירה נפתחה נגד החוקר החשוד, אך התיק נגדו נגנז.
חמישה חודשים חלפו, והיחסים בין פינטו לברכה התפוצצו: הרב הציע לחוקר 200 אלף דולר בפגישה בסוויטה של מלון הילטון בת”א וברכה, בהוראת מפקדיו, חזר לשם כמה שבועות אחר כך, מצויד במכשיר הקלטה.
משעה שהתחוור לפינטו שהאיש אותו אהב “אהבת מוות” הפליל אותו, הפך החוקר הנערץ לדמות שכמו נלקחה מפילם נואר: אוכל שוחד, חפרפרת של עבריינים כבדים, רקוב מן היסוד. בתחילת חקירתו נשבע פינטו בחיי ילדיו שמעולם לא נתן שוחד לברכה; לאחר שנודע לו שהוקלט והופלל, סיפר שבמשך שנים הרעיף על הקצין תשורות כלכליות מגוונות: מעטפות דולרים, ארגזים של בקבוקי יין (“כל בקבוק עולה אלף שקל”) וויסקי יקר. הוא טען שברכה ומפקדיו הם אינטרסנטים שמנצלים את כוחם כדי לחסל חשבונות עם יריבים — פינטו, למשל — ולהיטיב עם מקורבים. “איפה אחד מבכירי המשק בישראל שאנס אישה והבאתי את בעלה לאפרים?”, תהה באוזני חוקריו, “למה לא פתחו בחקירה?”.
בסיום החקירה, נוקה ברכה מכל שמץ של חשד. שתי עתירות לבג”ץ שדרשו לחקור אותו במח”ש בחשד לקבלת שוחד ולמנוע את מינויו למפקד יאח”ה נדחו. אלא שפינטו התקשה להשלים עם רוע הגזירה; חיסול הקריירה של ברכה, קילוף מסכת החוקר הישר וגילוי קלסתרונו המושחת לעיני העולם היו לו בשלוש השנים האחרונות למעין מפעל חיים, אובססיה. גורמים שונים ומשונים הצטרפו לפרויקט, איש איש וטעמיו: תנועת “אומץ”, עורך הדין והפרשן המשפטי יובל יועז, עיתונאים מקורבים, אתרי אינטרנט, פעילים חרוצים וארסיים ברשתות החברתיות, יחצ”נים בשכר ופרקליטי צמרת. ברכה היה לאנטי־כרייסט של הרב וחסידיו, שהצמידו לו שמות תואר מעוררי פלצות. אחד מהכתבים המקורבים לפינטו וכוכב משנה בעלילה הוא עיתונאי “מעריב”, אבירם זינו, שהתארח לפני כמה חודשים בבית הרב במנהטן וערך עמו ריאיון אוהד. זינו ציין בכתבתו כי “את תנ”צ ברכה מכנים בסביבת הרב ובקהילות ‘שובה ישראל’ ‘השטן בכבודו ובעצמו’, ‘הארכי־נוכל'”.
במשך שלוש שנים תמימות זרם מידע רב בגנות ברכה לכלי התקשורת, מקבלי ההחלטות ורשויות החקירה. הקמפיין הכאיב לו, אך אף שלד לא הוצא מארונו. לפני כמה שבועות נשלף הקלף האחרון: למחלקה לחקירות שוטרים הגיעה עדות מפי עורכת הדין מיכל כהן, מקורבת לפינטו ועוזרת לרעייתו, שסיפרה שבמו אוזניה שמעה את ברכה מעדכן את הרב במעצרים הצפויים בפרשת השוחד בעיריית אשדוד. לדבריה, בעקבות האזהרה הזו ובידיעת ברכה נמלטו לחו”ל שניים מהחשודים, אנשי עסקים המקורבים לפינטו.
על פניה נראתה התלונה שברירית ונסתרה על ידי ראיות אחרות. בידי ראשי מח”ש, אורי כרמל ומשה סעדה, היו כבר אז מזכרים פרי עטו של ברכה עצמו, שנכתבו מיד אחרי הפגישה עם פינטו. ברכה מסר בהם אותו מידע בדיוק — אבל הפוך: פינטו הוא שמסר לו, חודש לאחר המעצרים, שחפרפרת במשטרה הדליפה לחשודים את דבר קיומה של החקירה הסמויה ושכמה מהם נמלטו לחו”ל.
האפשרות היחידה שבה אפשר היה ליישב את הסתירה בין העדות החדשה לבין המזכרים הישנים, היתה להניח שפינטו וברכה פעלו למעשה כצמד נוכלים מתוחכמים, שסחרו במידע משטרתי והסכימו ביניהם למסור למח”ש שמו של חוקר אחר, כדי להסיט את האש מפעילותם הפלילית בסגנון מאפיוזי. אבל גם אם האפשרות הזאת נראתה למישהו במח”ש ובצמרת התביעה הכללית כבעלת משקל סגולי והיגיון פנימי יציב, קשה להסביר את העובדה שחודשים ספורים לאחר שה”מזימה” יצאה לפועל הסגיר ברכה את שותפו ודיווח למפקדיו שניסה לשחד אותו. וכיצד הסתכן ברכה בהקלטת שיחה ממושכת בינו לבין הרב, שלה האזינו בכירים במשטרה, ביודעו שהוא ופינטו חולקים סודות אפלים?
ראשי מח”ש האמינו שהתסריט הפתלתל הזה מחייב בדיקה מעמיקה. הם גלגלו את הסחורה החדשה של פינטו לפרקליט המדינה שי ניצן וליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שהחליטו שאכן יש מקום להמשיך ולברר. במערכת הגדירו את הבדיקה כ”חשאית”, אלא שבפועל היא היתה רועשת מאוד. ליוו אותה פרסומים סנסציוניים שנוסחו באכזריות וקביעות דוקרניות (“פושע”, “המידע מזעזע”), בעיקר מצד העיתונאי יואב יצחק, בעלי האתר news1. בתחילת החודש, תחת הכותרת “ג’יי אדגר ברכה”, תהה יצחק “האם ברכה סוחט את ניצן ווינשטיין, כפי שנהג לעשות ג’יי אדגר הובר (ראש האף־בי־איי הידוע לשמצה, שהואשם בשימוש לרעה במידע שאסף על הממונים עליו)?”; יומיים לפני ההתאבדות הוא קבע ש”אפי ברכה מסוכן לציבור”. גם אחיו של החוקר חטפו ממנו. “הכתבות בעיתונים היו כמו סכין חדה שננעצה בו שוב ושוב”, תיארה אחייניתו של ברכה בהספד שנשאה על קברו.
רק אחרי ההתאבדות יודיע משרד המשפטים באופן ברור ומפורש שהיו אלה דיווחים כוזבים. רק אחרי ההתאבדות יצהירו היועץ המשפטי ופרקליט המדינה שכבר בתחילת הדרך הם העריכו כי הבדיקה בעניין ברכה תסתיים כפי שהסתיימו הבדיקות הקודמות: בלא כלום. איש לא עצר את מחול השדים שנולד במח”ש בזמן. איש לא קרא את המציאות.
שלושה ימים לפני ההתאבדות התכנסה בלשכת היועץ ישיבה עם תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לעו”ד כהן. הבודק קבע כי העדה נמצאה דוברת אמת בתשובותיה לשאלות שנשאלה, אלא שווינשטיין חשב שהשאלות שנוסחו בידי אנשי מח”ש היו כלליות ומעורפלות מדי, קביעה שראשי מח”ש מסתייגים ממנה בתוקף, וכי יהיה קשה לגזור מהן מסקנה של ממש. הנחת העבודה המוסכמת היתה שפינטו וברכה שוחחו ביניהם על המעצרים באשדוד ועל חשודים שברחו לחו”ל, כפי שלימדו המזכרים של ברכה עצמו. “גם אחרי הפוליגרף היה ליועץ ברור שהבדיקה תסתיים בסבירות גבוהה תוך ימים ספורים, ללא צורך לנהל חקירה נגד ברכה. הוא ופרקליט המדינה רצו להוריד את זה מהשולחן” הסביר השבוע מקור בצמרת משרד המשפטים.
איש בצמרת התביעה הכללית ומח”ש לא ביטא השבוע ולו נימה קלה של חרטה על על מה שנתפס מהצד כהיעדר גיבוי ותמיכה. גם אחרי שברכה ירה בעצמו לא חשב איש שהוא ראוי לסליחה, ולו רק בשל העובדה שלא קיבל הגנה מול מבול הפרסומים השקריים. מערכת אכיפת החוק היתה עסוקה השבוע בעיקר בהתגוננות, הצטדקות והעברת אחריות. איש מאלה שעסקו בגורלו של ברכה לא גילה קמצוץ של נקיפת מצפון או רגש אשם גם על עצם הבדיקה בעניינו. “לא נגיד שטעינו כאשר לא טעינו”, הסביר בביטחון בכיר במח”ש.
“היינו חייבים לבדוק, ולו רק כדי לנקות את ברכה”, הוסיף מקור משפטי בכיר המצוי בפרטים. “וינשטיין האמין כבר בתחילת הדרך שהתיק הזה יסתיים בלא כלום, אבל הוא היה חייב לבדוק את הטענות. ברכה המשיך להשתתף בישיבות הרגישות ביותר במשרד המשפטים, איש לא חשב למדר אותו. אם היית שואל ביום ראשון ב–3:00 אם לבדיקה תהיה תכלית, התשובה שהיית מקבל היא לא, גם אם היו נעשות עוד בדיקות במכונות אמת והיו מתקבלות תשובות חיוביות. חשוב להבין מה היה אופי היחסים בין ברכה ופינטו — מפעיל ומקור”. אותו מקור אומר כי “ברכה המשיך לקבל את הגיבוי העצום שקיבל בשלוש השנים האחרונות”.
וינשטיין הזכיר השבוע לאנשיו שיחת עידוד בארבע עיניים עם ברכה, שממנה יצא החוקר בעיניים דומעות. ניצן הזכיר נאום הגנה על ברכה שנשא בכנס משפטי, הודעה שבה הוכחש פרסום של יצחק על חילוקי דעות בדבר חקירתו ואת ההגנה הסדרתית שהוענקה לו בעתירות שהוגשו נגדו. אלא שמתברר שכאשר ברכה הרים את הראש, ודאי בחודש הכי מר בחייו הקצרים, הוא לא חש שמעל ראשו פרושה מטרייה אווירית.
2. ביום שלישי בערב הגיע פרקליט המדינה ניצן לניחום אבלים בבית האבן במודיעין שבו מתגוררת משפחת ברכה. כאשר הביע את צערו הכן בפני האלמנה, איילה ברכה, היא השיבה לו באיפוק: “אני מאוד מכבדת אותך, אבל מלה אחת שלך ואפרים היה אתנו עד היום”. היא תהתה באוזני ניצן מדוע משרד המשפטים לא הבהיר שלושה ימים לפני ההתאבדות מה שמסר שעות אחריה: שהחשד שעמד בבסיס הבדיקה בעניינו של ברכה “דומה במהותו למידעים קודמים שנבדקו ולא העלו דבר”. הגיס שלמה חזן עצר את שרת המשפטים איילת שקד בדרכה למכונית וקונן בפניה שברכה הופקר.
הימים שקדמו להתאבדותו של ברכה היו שזורים באותות שבישרו על אחריתו הקודרת. “הם ניצחו”, אמר ברכה לכמה מחבריו במשטרה ארבעה ימים לפניה. “אני לא יכול יותר”, הוסיף בשיחה עם פרקליט בכיר, “שלוש השנים האלה הספיקו לי”. בשבועות האחרונים לחייו ירד ברכה במשקל, וכששהה בחופשה באילת כמעט ולא יצא מחדר המלון. מפעם לפעם עוד ספג עלבונות בבית הכנסת שבו התפלל. הוא בכה לעתים, דיבר על כך שנותר לבדו. “אני לא יכול לשאת יותר את זה שקוראים לי מושחת”, אמר בדמעות בשיחה עם בכיר במשרד המשפטים.
בסוף השבוע האחרון, כאשר הסימנים לשקיעה התרבו, התכנסו בביתו בני משפחתו וחברו הקרוב, תת־ניצב אבי נוימן, בניסיון לעודד אותו. “תישבעו לי שתחגגו את החתונה של ראובני גם כשלא אהיה שם”, אמר לאחד מהם בהתייחסו לחתונה הצפויה של בנו. “אנחנו נשבעים, אבל אתה הרי תהיה איתנו”, ניחמו אותו. “אני מרגיש שדוקרים אותי כאן וכאן”, הסביר ברכה תוך שהוא מצביע על בטנו ולבו. מה שהעיק עליו יותר מכל היה תחושתו שראשי מערכת אכיפת החוק נטשו אותו. “אף אחד מהם לא נותן לי יותר גיבוי”, אמר לקרוביו וסיפר שפרקליט המדינה ניצן התעלם ממנו במסיבת הפרידה המגלומנית שערך המפכ”ל הפורש יוחנן דנינו. הוא ראה בהתעלמות סימן להפניית עורף. מנגד אמר ניצן לאנשיו שכלל לא ראה את ברכה באירוע ושלא היה עולה בדעתו להתעלם ממנו.
שבועות ספורים לפני ששם קץ לחייו הגיע ברכה לפגישה עם ניצן. הוא ביקש שהמדינה תגיש קובלנה פלילית או תביעה אזרחית בגין לשון הרע נגד יואב יצחק. נדמה שהבקשה קיפלה בתוכה תחינה סמויה: תעמדו מאחוריי, תצהירו שמדובר במסע כזבים שיטתי ושגם בעיניכם news1 הוא מריונטה בתיאטרון הבובות שהתגייס למען רב האמן מאשדוד. ניצן העביר את בקשתו של ברכה לאנשיו וביקש מהם חוות דעת, אבל באותה נשימה המליץ לברכה לרדת מהעניין. “מאז שהמדינה תבעה את עלבונו של ישראל קסטנר והאשימה בהוצאת דיבה את מלכיאל גרינוולד לא ננקט צעד כזה”, אמר ניצן לברכה, “ותראה מה קרה שם (גרינוולד זוכה מרוב האישומים, קסטנר הוקע כמי ש”מכר את נשמתו לשטן” ונרצח בעת שהעליון דן בערעורו). זה לא יהיה לטובתך, התובע הופך פעמים רבות לנתבע. מי בכלל קורא את האתר הזה?”.
ברכה קיבל את ההמלצה ונסוג מהעניין והפרסומים של יצחק המשיכו לרדוף אותו. אבל נדמה כי מה שהפריע לברכה הרבה יותר הייתה העילה שסיפקו הבוסים שלו למסע הצלב הפרוע של יצחק: הבדיקה ה”חשאית” נגדו בשירותם של פינטו וחסידיו. היה מי שהניע את הקמפיין והבטיח שיצבור תאוצה, שהכותרות של יצחק יופצו בסיטונות ברשתות החברתיות ובהודעות ווטסאפ. כמה מהן הגיעו גם לאחיו של ברכה, שחי בטנסי שבארצות הברית. מי שילדיו תיארו כאדם רגיש וכ”איש של כבוד” היה ערב התאבדותו מבודד ופגיע. הקמפיין נגדו קצר פירות ותחושת חוסר האמון כלפיו חלחלה באטיות גם לתודעת כמה מעמיתיו במשטרה ובמשרד המשפטים. במשחק הזה לקחו חלק גם כמה עיתונאים.
3. עד לפני שלוש שנים היה פינטו אחד האנשים המקושרים ביותר בצמרת התקשורת, שלה ייחס חשיבות עצומה. הוא פגש את נוני מוזס והיה מקורב מאוד לבעלי “מעריב” לשעבר, נוחי דנקנר. עיתונאים בכירים הסתקרנו ממוקד הכוח העולה, התרשמו מהליברליות של הרב ומשליטתו בנעשה במסדרונות השלטון, ביחסים בין ראשי המשק ובחקירות רגישות. כשהפך לחשוד בפלילים הקשרים שלו אמנם הידלדלו, אך הוא בכל זאת הצליח לאתר כמה חסידים. “אני חייב לסדר לך פגישה עם הרב פינטו”, אמר אבירם זינו מ”מעריב” לאחד מעמיתיו בדיון בשלב בטיעונים לעונש במשפטו של הרב. הוא לא הסתיר את חיבתו לפינטו ואת קרבתו אליו.
בחודש מאי שלח זינו ליועץ וינשטיין מכתב חסר תקדים, שבו גולל פרטים אינטימיים על בן משפחה של ברכה ועל טיפולים שעבר. זינו טען שהחליט שלא לפרסם את הפרטים מחשש שיגרמו לפגיעה בנפש, אבל הוא לא היסס לחשוף אותם בפני הבוסים של ברכה, שאליו התייחס במלים קשות. הוא שיתף את וינשטיין בחשדו שהטיפולים המדוברים מומנו על ידי פינטו. עד אז לא נשמעה טענה כזו מצד פינטו או מישהו מחסידיו, שלא בחלו בשום נשק במלחמתם כנגד ברכה. זינו הרהיב עוז וציין שאין ברשותו ראיות שתומכות בטענותיו, אבל הציע לבדוק אותן בכל זאת ואף המליץ על מקור תומך: ניצב בדימוס מנשה ארביב.
זה היה רק המבוא: בהמשך המכתב התנדב זינו לחשוף בפני אנשי מח”ש את הטלפון הנייד שלו, ובו כל התכתבויותיו עם ברכה בווטסאפ. ספק אם היה עיתונאי אחר שחצה כך את הגבול. שלושה שבועות לפני ההתאבדות נצפה זינו בבית פינטו באשדוד, ושבוע לפניה הגיע למשרדי מח”ש ביוזמתו כדי להתלונן נגד ברכה וחשף התכתבות ווטסאפ, שבה מסר לו ברכה פרט מסוים מהחקירה בעניין מעונות ראש הממשלה. מי שדיווח על ההתכתבות היה העיתונאי אמיר זוהר, שמתח ביקורת על כך שלא נפתחה חקירה נגד ברכה. בעבר העיד זוהר בכנות כי התאכסן במשך חודש שלם כאורחו של פינטו במלון “מטרו” בניו יורק, השייך ליד ימינו של הרב, בן ציון סוקי.
אף אחד במשרד המשפטים לא לקח את זינו ברצינות, אבל ברכה היה בוש בעצמו כשנחשפה התכתובת. כמה ממקורביו העריכו שהפעולה הנמהרת שלו נולדה מתוך חשש שהסודות המשפחתיים ייוודעו ברבים. הם משוכנעים שהמאבק המתמשך של פינטו בו, גל הפרסומים האלים, תאונת העבודה עם זינו ומה שזיהה כהתנכרותם של ראשי המשטרה והפרקליטות הכריעו אותו.
“הם ראו אדם מתפורר מול העיניים ולא עשו דבר”, האשים השבוע את בכירי המערכת אדם המכיר אותה היטב. “במקום לזרוק את התלונות של פינטו לפח בידיעה שמדובר בבדאי סדרתי, במקום לחקור מי מממן ומפיק את מסע ההשמצות הרעיל נגד ברכה, הם פשוט נתנו לו למות”. ניצב בדימוס משה מזרחי אמר ל”הארץ”: “אני מבין את ברכה. במערכות האלה, כאשר רואים את גורמי הכוח מתקיפים אותך בורחים ממך כמו מאש”. מול הנראטיב הזה צפוי לעמוד בחודשים הקרובים הנראטיב של פינטו: ברכה התאבד כי חשש מאמת נוראה.
בהלוויה תיאר מפקדו הקודם יואב סגלוביץ’ את הדילמה של ברכה בפרשת פינטו כבחירה בין הרב שלו לבין המדינה. “הלכת עם המדינה, הלכת עם הממלכה”, ספד לו, פנה לשוטרים וקרא להם לא להרכין ראש: “עשו את הבחירות הנכונות כפי שהוא עשה”. סופו הטראגי של הסיפור מעלה ספק גדול אם כך יהיה.
