Samuel Willenberg, the last survivor of Treblinka, the Nazi death camp in occupied Poland where 875,000 people were systematically murdered, has died in Israel at the age of 93.
Only 67 people are known to have survived the camp, fleeing in a revolt shortly before it was destroyed.
Treblinka holds a notorious place in history as perhaps the most vivid example of the “Final Solution,” the Nazi plan to exterminate Europe’s Jews. Unlike at other camps, where some Jews were assigned to forced labor before being killed, nearly all Jews brought to Treblinka were immediately gassed to death.
Only a select few — mostly young, strong men like Willenberg, who was 20 at the time— were spared from immediate death and assigned to maintenance work instead at the camp, located northeast of Warsaw.
On Aug. 2, 1943, a group of Jews stole some weapons, set fire to the camp and headed to the woods. Hundreds fled, but most were shot and killed by Nazi troops in the surrounding mine fields or captured by Polish villagers who returned them to Treblinka.
“The world cannot forget Treblinka,” Willenberg told The Associated Press in a 2010 interview.
He described how he was shot in the leg as he climbed over bodies piled at the barbed wire fence and catapulted over. He kept running, ignoring dead friends in his path. He said his blue eyes and “non-Jewish” look allowed him to survive in the countryside before arriving in Warsaw and joining the Polish underground.
After the war Willenberg moved to Israel and became a surveyor for the Housing Ministry. Later in life, he took up sculpting to describe his experiences. His bronze statues depicted Jews standing on a train platform, a father removing his son’s shoes before entering the gas chambers, a young girl having her head shaved, and prisoners removing bodies.
“I live two lives, one is here and now and the other is what happened there,” Willenberg said. “It never leaves me. It stays in my head. It goes with me always.”
His two sisters were killed at Treblinka. He described his survival as “chance, sheer chance.”
The Nazis and their collaborators killed about 6 million Jews during the Holocaust. The death toll at Treblinka was second only to Auschwitz — a prison camp in southern Poland where more than a million people died in gas chambers or from starvation, disease and forced labor.
His daughter said he died on Friday. He is survived by a daughter and grandchildren.
שמואל (איגו) ווילנברג, הניצול האחרון ששרד מהמרד במחנה ההשמדה טרבלינקה הובא בצהריים (שני) למנוחות בבית העלמין במושב אודים שבשרון.
מאות אנשים ובתוכם נשיא המדינה, ראובן ריבלין ליוו את ווילנברג בדרכו האחרונה.
נשיא פולין, אנג’י דודה, שיגר דברים קצרים מטעמו, “העדות שלו יקרה מפז עלינו החיים לדאוג להמשיך את המורשת של וולינברג שהחיים היו ערך עליון עבורו. פולין אבדה חבר מיוחד של העם הפולני”.
נשיא המדינה ריבלין נשא הספד מרגש בו סיפר על תולדות חייו של ווילנברג:
“אני עומד כאן היום בחיל וברעדה מול קברך הטרי שמואל. מול אומץ ליבך ורוחך, מול גבורת הנפש, העוז היהודי. אני עומד כאן, כנשיא מדינת ישראל, על קברו של העד האחרון של טרבלינקה, ומולי עומדים, שוכבים, יחד איתך, 850 אלף יהודים!
ילדים, נשים וגברים. 850 אלף יהודים שנרצחו במחנה המוות בטרבלינקה משך 13 חודשים. יהודים שהוצאו להורג ביריות, נחנקו בתאי הגזים, והומתו בכל מיני מיתות משונות. 67 איש בלבד, שרדו את טרבלינקה. אתה היית ביניהם, אתה היית העד האחרון. מי שהגיע לטרבלינקה לא שרד יותר מכמה שעות. אתה היית שם מאוקטובר 1942 עד אוגוסט 1943. עד שנמלטת במהלך המרד ליערות.
לפני קצת יותר משנה פגשתי את שמואל בפעם האחרונה. על אדמת פולין. נסענו לשם לחנוכת המוזיאון למורשת יהדות פולין בוורשה. באצילות רבה ובגבורה אין קץ תיאר שמואל את שעבר עליו. בקול רועד סיפר על היום בו הגיע למחנה המוות. על האיש שלחש על אוזנו שיאמר שהוא ‘בנאי’, MAURER וכך למעשה הציל את חייו. כל הטרנספורט שהגיעו יחד עם שמואל לטרבלינקה – 6000 בני אדם – נשלחו לתאי הגזים. איש מהם לא שרד. הוא סיפר לי על שתי אחיותיו שנרצחו. שבעים שנה חלפו מאז אך כשדיבר על אחותו בת השש שהלכה ולא שבה – איך מצא את המעיל שלה, מעיל שתפרה לה אימם בין חפצי היהודים שנשלחו להשמדה בטרבלינקה – שמואל עדיין בכה. הוא לא הפסיק להתגעגע. שם, על אדמת פולין, הוא אמר, ‘בישראל אני לא גיבור’, ‘יש בישראל גיבורים אחרים’.
שמואל, באתי לכאן היום כדי להגיד לך – אתה גיבור. ועוד איזה גיבור, שמואל. אתה סמל לגבורה. סמל לדור שלם של ניצולי שואה גיבורים. אנשים חזקים ואמיצים, בלתי מנוצחים, אופטימיים. ששרדו את התופת ויכלו לה, שחוו את האימה ובחרו בחיים.
סיפור חייו של שמואל וילנברג הוא סיפור נצח של העם היהודי. הוא סיפור על תקווה ועל אמונה, על שואה ותקומה, על עוצמה ועל גאווה. שמואל עלה לישראל, הוא הקים כאן משפחה, הוא עבד, הוא יצר. ספרו ‘מרד בטרבליניקה’ – תורגם לשמונה שפות.
נעשו עליו סרטים, הוא הקדיש את חייו לשימור זיכרון השואה. עשרות פעמים נסע יחד עם בני נוער לפולין לספר להם אודות הזוועה. הוא חלם לבנות אתר הנצחה בטרבלינקה, במקום שנשארו בו רק אבנים. את יצירות האמנות שלו – הקדיש לזכר השואה. אחד הפסלים שלו, ניצב בבית הנשיא. בכל פעם שאני עובר ליד הפסל הזה אני נזכר בדברים שאמר שמואל ‘לא אחיה לנצח, אבל הפסלים שלי – ידברו במקומי’. ועכשיו – הם ימשיכו לדבר במקומו. מדי חודש הולכים לעולמם למעלה מאלף ניצולי שואה. מספר העדים שהיו ‘שם’ – הולך ומתמעט. הזמן הולך ואוזל. עלינו לעשות ככל האפשר לאפשר לניצולים לחיות את שארית חייהם בכבוד. זו חובתנו, זהו צו מוסרי לקורבנות לניצולים, לעצמנו. לקיים את צוואתו של שמואל, לזכור ולעד לא לשכוח. יהי זכרו ברוך”.