הסיפור מאחורי התאבדותו של תת-ניצב אפרים ברכה

לפני כשלוש שנים הגיע תנ״צ אפרים ברכה לפגישה בארבע עיניים עם המפקד שלו ראש אגף החקירות ניצב יואב סגלוביץ’. שום דבר לא הכין את סגלוביץ’ לפצצה שברכה עמד להטיל. ״לפני שמונה ימים בפגישה עם הרב פינטו בסוויטה שלו במלון הילטון הוא הציע לי 200 אלף דולר״. סגלוביץ’ ידע שבין ברכה לפינטו שוררת מערכת יחסים מורכבת. שברכה רואה בפינטו מורה רוחני, ושמעת לעת מעביר הרב לקצין החקירות פרטי מידע רגישים שמסייעים בחקירות צווארון לבן ופשע מאורגן.

באותה פגישה סגלוביץ’ ביקש לדעת יותר על הנסיבות שבהן הציע הרב לקצין את השוחד. ברכה שיתף אותו בכל הפרטים, אך הוא נע באי נוחות על הכסא. שפת הגוף שלו, ובעיקר העיניים שלו, שידרו כי הוא רוצה שהמידע הנפיץ הזה יישאר בחדר, שסגלוביץ’ יורה לו לנתק קשר מהרב ובכך תבוא סאגת היחסים המשונה בינו ובין הרב המקושר מאשדוד ומנהטן לסיומה.

אלא שסגלוביץ’ החליט לפעול. הוא הורה לברכה לשדר לרב עסקים רגיל, להיפגש עמו כשזה ישוב ממנהטן לישראל, להקליט אותו ואף לשלוח את רעייתו לקבל מרעיית הרב את המעטפה עם הכסף. ברכה ידע שחייו עומדים להשתנות, שהוא עומד לצאת למערכה כנגד אחד האנשים החזקים בישראל. ברכה היה מודע לכך שפינטו קשור לטייקונים החזקים במשק, לשרים בממשלה, למוציאים לאור ולעיתונאים בכירים. הוא הכיר היטב את החצר של הרב, השתתף בארוחות הערב היוקרתיות שערך, נחשף ליכולותיו. אבל ספק אם העריך את מלוא היקף עוצמתו של פינטו.

אותות הנידוי הורגשו מיד. אנשים בבית הכנסת בו התפלל הפנו לו עורף, החמיצו לו פנים, ראו בו “מוייסר”. בעדויות הראשונות שלו במשטרה נזהר ברכה בכבודו של הרב, דיבר עליו בעדינות כמי שרוצה לצמצם את הפגיעה בו ככל שניתן. אולם כשהתחוור לו שהרב מאשים אותו בקשרים מושחתים עם המאפיה הישראלית, בקבלת טובות הנאה מעבריינים ובשאר מרעין, ברכה התפוצץ והתפכח. “אתה לא רב”, הטיח בו בעימות המשטרתי ביניהם, “אם לקחתי ממך שקל אני שם על ראשי גרדום ומתאבד”.

פינטו, חסידיו ויחצניו חסרי העכבות לא ויתרו. הם הבטיחו לעצמם שאת המלחמה הזאת הם יסיימו בהצלחה. חסידים של הרב הקימו תעשיית שמועות קטלנית וחסרת גבולות שרחשה סביב ברכה ללא הרף. הם הפיצו עליו מידע אישי רגיש שהיה מכאיב לאנשים מחוספסים יותר, האשימו אותו בקשרים מושחתים עם גדולי העבריינים בישראל, בלקיחת שוחד שיטתית, בהדלפות מהחקירות הרגישות ביותר לאוזני אינטרסנטים ואנשים מפוקפקים.

אל הגל העכור הזה הצטרפו קצינים במשטרה בעבר ובהווה, שהפיצו עליו שמועות וחצאי ידיעות, שהסתיימו תמיד בשורה תחתונה אחת: נאדה. אישית בדקתי כמה מהשמועות האלה כדי לגלות שאין בהן ממש. למרות שכל אלה כנראה לא היו ולא נבראו, תעשיית השמועות נחלה הצלחה חלקית. גם חבריו של ברכה החלו להעלות ספקות, שאלו את עצמם שאלות, תפסו מרחק. “משהו בברכה הזה לא מריח לי טוב”, אמר אביו של אחד הקצינים הבכירים במשטרה לבנו, שהבין שמסע הרדיפה עושה את שלו. כמעט מדי שבוע הפנו עיתונאים שאלות לדובר המשטרה על שלדים מדומיינים מארונו של הקצין. זה היה מסע שיטתי, אובססיבי שייתכן שהכריע את ברכה.

ובמשחק הזה נטלו חלק כמה עיתונאים שנדמה כי בגדו בשליחותם, אם אי פעם הייתה להם כזו. אחד מהם, אבירם זינו ממעריב, הגיע לפני מספר שבועות למחלקה לחקירות שוטרים ומסר עדות נגד ברכה. בין השאר הוא הציג בחקירה התכתבות בווטסאפ בינו ובין ברכה, בה שיתף אותו בהתפתחות בחקירת ההוצאות המופרזות של מעונות ראש הממשלה. אותו עיתונאי – שכך שרף מקור, החטא המקצועי החמור מכולם – הגיש שבועות לפני כן מידע ליועץ המשפטי לממשלה ובו פרטים אינטימיים מאוד על אחד מבני משפחתו של ברכה. “אם זה יתפרסם הוא יתאבד”, אמר ברכה לעיתונאי על הקרוב. המידע כאמור לא פורסם אך מצא את דרכו לשולחנו של וינשטיין למרות שלא הכיל פרטים בעלי חשיבות ציבורית אמיתית, שהיה בהם כדי להבאיש את ריחו של ברכה.

במקרה או שלא, לפני שלושה שבועות ביקר זינו בווילה המהודרת של הרב פינטו, שמשקיפה על ימה של אשדוד. התאבדותו של ברכה היא אם כך אות נוסף להידרדרות מקצוע העיתונות. דרכי עבודה מפוקפקות היו לסימני הדרך של כמה מושכי עט. זינו טען מנגד כי כלל לא חשף מקור, כי בינו ובין ברכה לא היו יחסים כאלה, וכי העביר את הווטסאפ המדובר לכל העורכים שלו. את החומרים המדוברים העביר ליועמ”ש כיוון שלהבנתו היה בהם פוטנציאל שיאיר את ברכה באור שלילי.

אתר חדשות אחר, news1, ניהל מסע צלב פרוע, אלים וחסר עכבות נגד ברכה. “תנ”צ ברכה מסוכן לציבור”, כתב עורך האתר יואב יצחק. זו לא הפעם הראשונה שהאתר הזה בוחר באנדרסטייטמנט בריטי מעודן כדי לאפיין את מושאי הסיקור שלו. אותו אתר האשים את ברכה בחשדות לשחיתות וכינה אותו בשמות תואר מזעזעים. ״תתבע אותו״, הפציר בפני ברכה חבר קרוב לאחרונה, ״ואם אני אתבע אותו ב-10 מיליון שקל זה יעזור? מאחוריו עומדים 100 מיליון דולר״, השיב ברכה בטון מיואש.

מו”ל האתר יואב יצחק הגיב הבוקר להתאבדות ואמר כי “תנ”צ ברכה החליט לשלוח יד בנפשו ביודעו היטב את תכני החקירה נגדו במח”ש שנפתחה בעקבות חשיפות ב-news1”. מנגד מסרו אנשים הבקיאים בפרטים כי בבדיקות נגד ברכה לא נמצא עד כה מידע מסעיר, וכי הרושם הכללי הוא שלהקת חסידיו של פינטו מנסה להפיל על ראשו תיק נוסף. היועץ המשפטי וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן היו מאוד חשדניים כלפי המידע נגד ברכה, האמינו ביושרתו של הקצין וחשו שהוא חלק ממסע מתוזמר ומאורגן.

אפרים ברכה היה קצין אמיץ וטוב אך הוא לא היה חף מחולשות, שהעיקרית בהן היא היעדר כושר שיפוט לגבי אופיים של בני אדם. הוא בחר את הרב הלא נכון וניהל איתו מערכת יחסים קרובה, שכל אדם שעיניו בראשו ומצויד במבט קר ומפוכח, היה מבין שתסתיים בפיצוץ אטומי. הוא בחר בפרקליט הלא נכון, עו״ד רונאל פישר, מבלי לזהות שעומד מולו נוכל מפוקפק. הוא בחר להיות בקשר ולמסור מידע לעיתונאי שהחזיק מידע רגיש על אחד מבני משפחתו, תוך שהוא אולי לא מעביר מתת-ההכרה להכרה את המשמעות של הדברים.

“אני מוכן למות למען המשטרה”, אמר בעדותו במשטרה בפרשת קבלת השוחד מפינטו. אחד מראשי מערכת אכיפת החוק בעבר סיפר ל”הארץ” כי חייו של ברכה היו על זמן שאול, שעבריין מסוכן שברכה הכניס לבית הסוהר הבטיח לנקום בו. במשך שנים הוא ובני משפחתו היו מאובטחים בקפידה. ואולם, הבכיר במערכת האכיפה העריך שכאשר ברכה ישתחרר מהתפקיד וממעגלי האבטחה, העבריין הנקמן ישיג את מבוקשו. אין יותר צורך בכך: ברכה שידר בחודשים האחרונים סימני מצוקה ברורים. הוא בכה לעתים בדיונים פנימיים, הרגיש מבודד ונרדף עד כדי כך שכנראה הצטללה אצלו המחשבה שמותו עדיף על חייו.